בבריאה, כל הכוחות היצירתיים הושקעו בדמות אדם קדמון. הם יצאו בהאצלות שונות מהפתחים בפניו לשם בניית העולמות.

עשר הספירות אשר יצאו מתוך עיניו היו מההיבט של השם של ב”ן  (52);הן תואמות להיבט הנקבי – דין, והן השורש של ההתדרדרות. כאשר הן יצאו, הכלים של שלוש הספירות הראשונות: כתר, חכמה ובינה קיבלו והכילו את אורותיהן, מפני שהן היו בסידור שלושת העמודים.שבעת הכלים התחתונים  של הספירות לא היו בסידור שלושת העמודים הנדרש לכיוון של חסד, דין ורחמים. האורות ניסו להיכנס לכליהם המתאימים, אך כוחם היה עצום, ומאחר שלא הצליחו לשמור  את אורותיהם, הכלים נשברו.

חשוב להבין שכל מה שקורה בעולמנו דומה למה שהתרחש בנפילה הזו. אם הכלים היו מכילים את אורותיהם, שבע הספירות התחתונות לא היו נשברות והעולם היה במצב מושלם מלכתחילה.

כדי לעלות מן המדרגה המקורית שלה, הנשמה צריכה לעבור גלגול נשמות כדי לעשות את התיקון שלה. תיקון זה של הנשמה מתממש על ידי גלגול (גלגול נשמות) ו/או על ידי עיבור (חיבור). בעוד שגלגול הוא גלגול נשמות של נשמה לתוך גוף מרגע לידתו ועד מותו, העיבור הוא חיבור של נשמה אחרת לנשמה שלו, אשר יכולה לבוא ולעזוב את האדם בכל עת.

בשעה שהאדם עולה למטתו לישון כל לילה ולילה, נשמתו יוצאת ממנו ונדונה לפני הבית דין של הקב”ה בעצמו ולא בשאר בתי דינים.

“כתיב: “כה אמר ה’, אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגיבור, בגבורתו; אל-יתהלל עשיר, בעושרו. כי אם-בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי–כי אני ה’, עושה חסד משפט וצדקה בארץ:  כי-באלה חפצתי, נאום-ה’“ (ירמיהו ט, ב). מכאן ראיה ,שהחכמה, שהקב”ה בוחר בה, היא להשכיל ולדעת בו יתברך, מה [שאפשר] לדעת. ולא אמר “השכל וידוע את מצוותי”, “את דברי”, שאז היה מורה שדי לדעת המצוות, וסדר עשייתן בכל פרטיהם. אלא “השכל וידוע אותי”. אם כן הוא רוצה דוקא שיתעסקו בני האדם לדעת את תפארת גדולתו. וכל שאר חכמה נאמר בה: “אל יתהלל חכם בחכמתו”