בתחילה, הבורא היה לבדו, ממלא את כל החלל באור שלו. הוא לא העניק את השפעתו מכיוון שלא היה מי שיקבל אותה. כאשר רצה לברוא, הוא התחיל להשפיע. חכמת הקבלה היא המדע היחיד המסביר לנו בפרטי פרטים את ההנהגה האמיתית של העולם, כדי שנוכל להבין את רצונו.

רצונו של הבורא הוא להעניק טוב לברואים שלו; כל מדרגות הבריאה וההנהגה שלהם נקבעו כך שהחסד שלו יוכל להיות מואצל אליהם, וגם באופן כזה שהם יוכלו לקבל אותו.

אור ה’ הוא ייחודי, בעל כוח ותכונה שווים ומעבר לכל תיאור. ההנהגה של העולם מתבטאת בסוגים שונים של תכונות כגון דין, רחמים וכו’. לכן האור הייחודי הזה משנה צורה או מסונן על ידי אורות אחרים, כדי לתת לו תכונות שונות או כוחות שונים להנהגה, המבוססת על מערכת של בחירה חופשית, עונש וגמול.

האורות המשניים האלה נקראים ספירות או פרצופים – תצורות, וגם תכונות של רצון ה’. ספירה היא, במובן מסויים, “מסננת” שכאשר האור הייחודי חודר אליה, היא משנה אותו לכוח או לתכונה מסוימת שבאמצעותה הבורא מנהיג את העולמות.

הקבלה מסבירה לנו בדיוק את ההנהגה האמיתית הזאת, וכיצד העולמות מונהגים על ידי מערכות הכוחות או האורות המאוד מורכבים האלה, אשר באמצעות האינטראקציות שלהם, מעוררים תגובות שרשרת שמשפיעות ישירות על האדם והעולמות. לכל אחת מהתגובות הללו יש השלכות רבות והרבה פרטים ותוצאות.

המערכת המורכבת הזו של כוחות או אורות הם התיקונים (פעולות) והזיווגים (החיבורים) השונים של הספירות והפרצופים על מנת להשפיע ולהנהיג באמצעות הסידורים והמיזוגים השונים שלהם.

יש שני סוגים עיקריים של הנהגה:

– ההנהגה הכללית, שהיא למטרת קיום העולמות, ואינה מושפעת מפעולות האדם.

הנהגה זו היא באמצעות הספירות המקיפות.

– ההנהגה המשתנה, המבוססת על משפט, שכר ועונש ותלויה בזמן ובפעולות האדם. הנהגה זו היא על ידי הספירות הליניאריות המסודרות בשלושה עמודים: ימין, שמאל ואמצע, המייצגים את ההנהגה של העולם באופן של חסד, דין ורחמים.

ההנהגה מושפעת בעיקר מהמיקומים השונים והאינטראקציות השונות של הפרצופים הזכריים והנקביים, מכיוון שיש להן השפעה ישירה על המידה והאיזון של הגורמים של חסד, דין ורחמים.

הפרצופים הזכריים מעניקות חסד, הנקביים מעניקות דין. על ידי חיבורן, איזונים שונים של שני הכוחות של חסד ודין יוצרים את ההנהגה. דין מוחלט יהיה הרס של כל דבר שאינו מושלם, בעוד חסד מוחלט יאפשר כל דבר ללא הגבלה. עם זאת, שני ההיבטים הללו נחוצים להנהגה המבוססת על משפט, ובכדי לתת לאדם את האפשרות של בחירה חופשית.

ההנהגה מתגלה באמצעות שלוש מידות עיקריות:

• מידת החסד – עמוד ימני
• מידת הדין – עמוד שמאלי
• מידת הרחמים – עמוד אמצעי

מידת החסד

חסד נגלה בעיקר על ידי כל ההיבטים הזכריים של הפרצופים, הספירה חסד, על ידי הסתרות של ההיבטים של דין ועל ידי ההארות של האורות הגבוהים יותר.

ישנם זמנים מיוחדים של שפע במהלך השנה, כמו השבת והחגים. זה תלוי במיקומים השונים של הפרצופים. כאשר הפרצופים הזכריים והנקביים הן פנים אל פנים, זוהי המדרגה האידיאלית והמתאימה להענקת השפע. בתכונת השפע, ההנהגה היא מהעמוד הימני – עמוד החסד.

מידת הדין

דין נגלה בעיקר על ידי כל ההיבטים הנקביים כמו: השם ב”ן  (52), הספירה גבורה ועל ידי כל ההסתרות של ההיבטים הזכריים המייצגים שפע.

ישנם  זמנים מסוימים, או ימים של דין במהלך השנה. זה תלוי במיקומים השונים של הפרצופים. בהיעדר זיווג, כאשר הפרצופים הזכריים והנקביים הן אחור באחור, הוא מתאים להעמדת פנים ודין. במידת הדין, ההנהגה היא מהעמוד השמאלי – עמוד הדין.

מידת הרחמים

במידת הרחמים, ההנהגה היא מהעמוד האמצעי – עמוד הרחמים. מידה זו יוצרת את האיזון בין המידות של דין ושפע, כדי לאפשר הנהגה יותר מאוזנת לקיום הנוכחי. ללא איזון זה, לא תהיה אפשרות להנהגה המבוססת על תגמול – שכר ועונש, המכונה גם הנהגה המשפט.

רצון

כל המקובלים מסכימים שאי אפשר להבין או לקבל אפילו מושג קלוש על מהותו של הא”ל, ההבנה שלנו אינה יכולה להגיע לרמה זו. עם זאת, על ידי הבנת מערכות ההנהגה האלה, אנו יכולים ללמוד להבין את רצונו, כיצד ומדוע הוא ברא את העולם, באיזה אופן הוא מכוון אותו, מטרת קיומו של הרוע, הסיבות לדואליזם של שכר ועונש, וכו’.

על ידי הבנת רצונו, אנו מבינים את חשיבות האדם, כי רק הוא, על ידי התקרבות לבורא ושמירת מצוותיו, יכול להשפיע על הכוחות האדירים האלה, אשר משפיעים ישירות על ההנהגה של העולמות.

הרצון להעניק

רצונו של הבורא הוא להעניק רק טוב לברואיו, ולגרום לכל הבריאה להשתתף בגילוי הייחודיות שלו בתום ששת אלפים השנים. כדי לתת לאנשים את אפשרות להיות ראויים, השפע שלו אינו מתגלה בפתיחות וגילויי ההיבטים של הדין הם בתוקף.

אין קיום שאינו מורכב מההיבטים של השמות מ”ה (45) או ב”ן  (52); המשפיע והמקבל, הזכרי והנקבי, שפע ודין וכו’. האין סוף, ב”ה, משפיע כאשר יש הסתה מהמקבל, האחרון מתאים להיבט הנקבי, המקבל של ב”ן  (52). השפעה זו מועברת על ידי ההארות השונות של הספירות ואז לתוך העולמות.

אלו הם האיזונים השונים של שני הכוחות של חסד ודין אשר יוצרים את ההנהגה. כאשר דין שולט, הנוקשות גוברת, כאשר השפע בתוקף, שלווה וחסד מוענקים. לכן, אנו רואים שכל מה שיש, וקורה, מורכב תמיד ממידה ואיזון משתנים של שני הכוחות האלה.

בכך שהוא מאפשר לאדם להיות ראוי בזכות מאמציו להתקרב לבוראו ולקבל את טובו, אנו רואים הדגמה ברורה מאוד של הצדק המושלם שלו.

הרצון לקבל

מטבעו, האדם עצמו הוא כלי (מקבל) עם רצון לקבל ללא גבולות, ומכיל אור רוחני; הנשמה שלו. הנהגה המבוססת על רצון זה של קבלה בלבד, לא תאפשר לאדם היות ראוי בשל מאמציו ולהתקרב לבוראו. הכוחות הדואליים והמושכים האלה, של טוב ורע, משפיעים על בחירות האדם ועל הדרכים או המדרגות בהן הוא משרת את הבורא. באמצעות הבחירה החופשית שלו הוא יבחר את דרכו וישלוט בכוחות מנוגדים אלה. המטרה המושלמת עבור האדם היא לרומם את תשוקותיו הגופניות על ידי קידוש דרכיו, ולהדמות לבוראו, על ידי היותו נותן עם רצון להעניק טוב לכל.

עולם הוא אפשרות וסוג של קיום בממד מסוים. מהתצורה הראשונה; אדם קדמון, יצאו ההאצלות אשר יצרו את שאר העולמות.

ישנם ארבעה עולמות. הראשון שמתגלה מאדם קדמון נקרא אצילות, עולם ההאצלה, שבו אין קיום של הנפרד ואין כוח שלילי אפילו במדרגות הנמוכות ביותר שלו.

העולם השני הוא בריאה, עולם הנשמות.

העולם השלישי הוא יצירה, עולם המלאכים.

העולם הרביעי הוא עשייה, עולם הקיום הגשמי.

קיים מסך (מחיצה) אשר מפריד בין עולם אחד למשנהו, וממסך זה נובעות עשר הספירות של העולם הפָּחוּת יותר מעשר הספירות של העולם הגבוה יותר.

כל העולמות דומים במבנה שלהם; כל אחד מהם מכיל עשר ספירות וחמש פרצופים עיקריים:

• אריך אנפין
• אבא
• אמא
• זעיר אנפין
• נוקבא

אבל הייחודיות של העולם הגבוה יותר היא בעלת ערך יותר חשוב.

אין הפרעה לזרימת האנרגיות משני הכיוונים. כל העולמות מתחברים על ידי הספירה האחרונה של העולם הגבוה יותר אשר “מתחברת” עם הספירה הגבוהה יותר של העולם שמתחתיו. שלוש הספירות הראשונות של פרצוף עתיק יומין נמצאות בספירת מלכות של העולם הגבוה יותר (אדם קדמון), שבע הספירות התחתונות יותר שלו נמצאות בפרצוף הראשון אריך אנפין של העולם מתחתיו.

על ארבעת העולמות האלה, שולטות ארבע האותיות של השם י-ה-ו-ה.

י‘ באצילות; על ידי כך, כל המדרגות המתוקנות מסודרות.

ה‘ יורדת מאצילות לבריאה ומנחה אותו.

ו’ ליצירה,

ה‘ לעשייה.

אצילות היא מההיבט של פרצוף אבא, בריאה של אמא, יצירה של ז”א ועשייה של נוקבא.

אצילות – עולם ההאצלה

העולם הראשון, אצילות, הוא עולם ההאצלה, עולם המחשבה האלוהית. זהו עולם רוחני לחלוטין, ללא קיום כלשהו של ישויות נפרדות. הוא מביא לקיום ומקיים את העולמות אחרים. הוא הגבוה ביותר מבין ארבעת העולמות, מעל בריאה, יצירה ועשייה.

שלוש הספירות הראשונות של תצורתו עתיק יומין נמצאים בספירת מלכות של אדם קדמון, בעוד שבע הספירות התחתונות יותר שלו נמצאות בתוך עשר הספירות של אריך אנפין ויוצרות את הקישור בין אצילות ואדם קדמון.

מאצילות התגלו כל העולמות הנמוכים יותר, שהם מקור הקיום של העולמות הגשמיים והאפשרות של שכר, עונש ורוע.

מתחת לאצילות, התנגשו האורות של מלכות שלו, ונוצר מסך בין אצילות ובריאה עקב הבטישה של אורות אלה. משם, פרצופים – תצורות אחרות, הדומות לאלו באצילות, התהוו בעולמות הנמוכים יותר, אך בכוח נמוך יותר מאחר שהאורות צומצמו על ידי המסך. בגלל ההפחתה של עוצמות האורות האלו, קיומם של ישויות נפרדות הפך לאפשרי.

עולם האצילות הוא מההיבט של השם ע”ב ופרצוף אבא.

בריאה – עולם הבריאה

העולם השני שמתגלה נקרא בריאה, עולם הבריאה. זהו עולם הנשמות. זהו העולם הראשון שבו לישויות נפרדות יש אפשרות להתקיים. הנבראים הנפרדים האלה הם בעלי המדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר; הם הנשמות בעלות הפצת אור מרבית, לפני שהן יורדות לגוף פיזי. בריאה נמצא מתחת אצילות ומעל יצירה ועשייה.

מתחת לבריאה, מתחת למסך שלו, פרצופים אחרים, דומים לאלה שבבריאה, התהוו בעולם התחתון יותר של יצירה, אך בכוח נמוך יותר מכיוון שהאורות היו אף יותר מעומעמים בגלל המסך. ההצטברות של הפחתת עוצמות האור, תביא לכך שאפילו יותר ישויות נפרדות כגון מלאכים יבואו לידי קיום.

עולם הבריאה הוא מההיבט של השם ס”ג  (63).

לכן, בריאה היא מההיבט של פרצוף אמא – ספירה בינה.

יצירה – עולם היצירה

העולם השלישי שמתגלה נקרא יצירה; זהו העולם של ההיווצרות, עולם המלאכים. לאחר בריאה, לו יש ישויות נפרדות, אם כי ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר, יצירה הוא גם עולם רוחני, אבל למלאכים, שהם הישויות הנפרדות שלו, יש גם צורה רוחנית. עולם זה נמצא מתחת אצילות ובריאה, אך מעל עשייה.

העולם העיקרי שלהם, חלק גם נוכחים בעולמות האחרים

מתחת ליצירה, מתחת למסך שלו, פרצופים – תצורות אחרות הדומות לאלו ביצירה התהוו בעולם התחתון של עשייה. בגלל ההפחתה הניכרת בעוצמות האור, ישויות פיזיות יוכלו להתקיים.

עולם היצירה הוא מההיבט של השם מ”ה  (45). לפיכך, יצירה הוא מההיבט של תצורה ז”א.

מלאכים

ישנם שני סוגים של מלאכים: חיוביים ושליליים. בעולם היצירה שורים רוב המשפחות השונות של המלאכים החיוביים.ישנם שני סוגים של מלאכים חיוביים: המלאכים של הטבע שנבראו בתחילת העולם: הם אחראים על הטבע עצמו. הסוג השני הוא המלאכים של הנהגת ה”שכר ועונש”, הם מבצעים את הרצון האלוהי ומחודשים באופן קבוע בהתאם למעשי האדם.

המלאכים החיוביים כוללים עשר קבוצות ומחולקים כדלקמן:
שלוש קבוצות בעולם בריאה, שש קבוצות בעולם יצירה, וקבוצה אחת בעולם עשייה. לכל קבוצת מלאכים יש היררכיה משלה, והיא מחולקת לארבעה מחנות: מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל. יש גם מלאכי חבלה בעולמות הנמוכים יותר; גם הם מחולקים בחלוקות משנה לאותו הסדר. הם כוללים עשר קבוצות והם בשירות הכוח השלילי הפָּחוּת יותר.

עשייה – עולם הפעולה

העולם הרביעי שמתגלה נקרא עשייה – פעולה, עולם הקיום הגשמי. זהו המקום הרחוק ביותר מההאצלה של האור, שכעת סונן על ידי שלושת העולמות שמעליו. כל סוגי הקיום הגשמי אפשריים כעת, ואפילו קיומם של כוחות נגדיים הוא מותר. זהו עולם האדם כישות המורכבת משני אלמנטים מנוגדים: נשמה מהעולם הגבוה ביותר של בריאה, וגוף גשמי מהעולם התחתון של עשייה. שני הרכיבים הללו תמיד במצב של מאבק, הנשמה נמשכת לעולמות של המקור הרוחני שלה, הגוף לתענוגות הגשמיים והבלי העולם הזה.

עולם העשייה הוא מההיבט של השם ב”ן  (52). לכן, עשייה היא מההיבט של פרצוף נוקבא – ספירה מלכות. מהמדרגה האחרונה של ספירות העשייה (מלכות של עשייה), נבע הכוח השלילי.

במקביל לארבעת העולמות (אביע), ישנם ארבעה סוגים של קיום בעולמנו:

• דומם -מינרל המתאים לעשייה
• צומח המתאים ליצירה
• חי המתאים לבריאה
• מדבר-אדם המתאים לאצילות

לישות הנוספת, הנקראת סטרא אחרא (הצד השני או הכוח השלילי), יש ארבעה עולמות משלה של אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. יש לה גם פרצופים, ספירות, היכלות ומלאכים כמו בעולם החיובי, אבל בעלי כוח נמוך יותר.

אור ה’ הוא בעל ייחודיות מושלמת, ללא כל משתנים או שוני. ברגע שהאנרגיה הזאת נכנסת לספירה מסוימת, התוצאה או האפקט שלה הופכים לכוח או לתכונה מסוימים שבאמצעותם הבורא מדריך את העולמות. פרצוף הוא תצורה של ספירה אחת או יותר הפועלות בתיאום. הפירוש של פרצוף בארמית הוא פנים או ארשת פנים. פנים מורכבים מאלמנטים רבים ומגוונים כמו עיניים, אף, מצח וכן הלאה, אך כולם מתואמים כיחידה אחת בודדת. הפנים הן גם ייחודיות, הן מראות את הזהות הייחודית של האדם והן כלי הרכב העיקרי של התקשורת.

חלק מהפרצופים, הם זכריים ומעניקים חסד, בעוד אחרים הם נקביים ומעניקים דין. הזכריים מתאימים לחסד ומההיבט של השם מ”ה  (45). הנקביים מתאימים לדין ולגבורה ומההיבט של השם ב”ן  (52). על ידי יחודם, איזונים שונים של שני כוחות אלה (חסד ודין) יוצרים את ההנהגה. דין מוחלט יהיה הרס של כל דבר שאינו מושלם, בעוד חסד מוחלט יאפשר הכל ללא הגבלות. עם זאת, שני היבטים אלה נחוצים להנהגה של משפט, ובכדי לתת לאדם את האפשרות של בחירה חופשית.

הפרצופים נמצאים במצב מתמיד של פעולה, הארות וקשרי גומלין ביניהם. הדינמיות הזאת של החלפת והשפעת האנרגיות נקראת תיקונים של הפרצופים. תוצאת תיקונים אלה הן ההארות השונות בעלות העוצמות השונות, כתלות בזמן ובפעולות האדם. הם מתרגמים את הרצון העליון להשפעות ואפקטים מסוימים, עבור הנהגת העולמות.

בניית פרצוף מושגת באופן של זיווג (יחוד) של שני פרצופים, זכריים ונקביים גבוהים יותר, ולאחרי תקופה הנקראת הריון בתוך הפרצוף הנקבי העליון, ולידה, כאשר הוא מתגלה. לאחר מכן קיימת יניקה, שבה הוא יונק אנרגיות מהפרצופים הגבוהים יותר, ולבסוף הגדלות כשהוא עצמאי לחלוטין.

יש חמישה פרצופים עיקריים:

• אריך אנפין – (פנים ארוכות)
• אבא
• אמא
• זעיר אנפין – (פנים קטנות)
• נוקבא – נקבי

ופרצוף אחד מעליהם: עתיק יומין (לבוש בתוך אריך אנפין).

מחמש ה עיקריות האלה נובעות שבע נוספות.

כולן מואצלות מעשר הספירות כדלקמן:

מכתר:

• עתיק יומין ונוקבא שלו
• אריך אנפין ונוקבא שלו

מחכמה:

– אבא

– ממלכות של אבא – ישראל סבא

– ממלכות של ישראל סבא – ישראל סבא 2

מבינה:

• אמא
• ממלכות של אמא – תבונה
• ממלכות של תבונה – תבונה 2

ישראל סבא ותבונה גם נקראים על פי ראשי התיבות שלהם : יסו”ת או יסו”ת 2.

מחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד:

• זעיר אנפין הנקרא גם ישראל

מזעיר אנפין – יעקב

ממלכות:

נוקבא – מחולקת לשני פרצופים – רחל ולאה

פרצוף עתיק יומין

תצורת עתיק יומין היא נעלה לכל הפרצופים. יש לו עשר ספירות. ההיבט שלו של השם של מ”ה  (45) מתאים לעקרון הזכרי; ההיבט שלו של השם של ב”ן  (52) מתאים לנקבי. הוא נקרא “עתיק ונוקבא שלו”. הנוקבא – הנקבי שלו קשורה אליו, גבה אל גבו. לכן עתיק הוא כולו פנים, פונה אל הגב תצורתו הנקבית, פונה אל החזית תצורתו הזכרית. כל אחד מההיבטים הללו – זכרי ונקבי – מורכב מעשר ספירות.

ההיבט הזכרי של עתיק אינו לבוש בתוך העולם הראשון של אצילות. שלוש הספירות הראשונות מהעשר מההיבט נוקבא – נקבי שלו, הן מעל אצילות ויוצרות ביחד את הרדל”א – רישה דלא אתידע” (הראש הלא ידוע)

שבע הספירות הנקביות הנמוכות יותר שלו מתחברות לעולם שמתחת ולובשות בפנים את תצורת אריך אנפין באופן הבא: חסד של עתיק בכתר של אריך, גבורה בחכמה, תפארת בבינה. שלוש ספירות נה”י (נצח, הוד, יסוד) מתחלקות לשלושה חלקים: החלק הראשון של נה”י בחסד, גבורה ותפארת, החלק השני בנצח, הוד ויסוד, החלק השלישי של נ”ה (נצח, הוד) ומלכות של עתיק במלכות של אריך אנפין.

הספירה התחתונה יותר של עולם יוצרת את החיבור עם העולם מתחתיו והופכת לפרצוף עתיק שלו. באצילות, זאת המלכות של אדם קדמון אשר הופכת לפרצוף עתיק. אותו הדבר מתרחש בשלושת העולמות האחרים של בריאה, יצירה ועשייה, המלכות של העולם מעל הופכת לפרצוף עתיק של העולם שמתחת.

פרצוף אריך אנפין

אריך אנפין היא הפרצוף העיקרית בכל עולם; כל הפרצופים האחרים הן “ענפים” שלו. הוא והנקביות שלו יוצרים תצורה אחת בשם “אריך אנפין ונוקבא שלו”. הזכריות שלו היא צדו הימיני, והנקביות שלו, צדו השמאלי. אריך אנפין הוא הפרצוף הראשונה באצילות והשורש של כל האחרות.

אריך אנפין שונה משאר הפרצופים, שלוש הספירות הראשונות שלו,  כתר-חכמה-בינה, אינן נמצאות בסידור שלושת העמודים; ספירת הבינה שלו נמצאת תחת כתר וחכמה, הנמצאות בקו ישר.

אריך אנפין מגיע מחלקו העליון עד תחתיתו של עולם האצילות. אבא ואמא מלבישים את זרועותיו הימנית והשמאלית (ספירות חסד וגבורה שלו); הכתר שלהם מגיע לספירת בינה שלו, והמלכות שלהם לספירת תפארת שלו.

לאריך אנפין שלושה ראשים המהווים את שורשי ההנהגה של חסד, דין ורחמים. הראשון הוא כתר, השני הוא בחלל שבין הכתר שלו וחכמה, השלישי הוא החכמה שלו. השמות שלהם הם:

1 – גולגלתא – הכתר שלו

2– אוירא – החלל שבין הכתר שלו והחכמה

3 – מוחא סתימאה – החכמה שלו

שלושת הראשים הללו מאצילים מאריך אנפין לפרצופי אבא ואמא, ומשם, לפרצוף ז”א. ההאצלות והפעולות של תצורה אריך אנפין נקראות התיקונים שלו.

תיקונים אחרים – האצלות של אנרגיות ופעולות – יוצאות מהפנים של ספירה חכמה של אריך אנפין ומתפשטות כלפי מטה; הן נקראות באופן אלגורי השיער או הזקן שלו. הן מתחלקות לשלוש עשרה ונקראות “שלושה עשר התיקונים של דיקנא – זקנו של אריך אנפין”. ההאצלות האלה נקראות שיער וזקן מפני שהן מתפשטות בצינורות נפרדים.

התיקונים האחרים, האצלות של אורות מאריך אנפין, הן להגשמה ולשפע. אולם, ההנהגה עצמה היא מדיקנא, אורות הזקן, ודרכו השפע זורם.

פרצופים אבא ואמא

שני הפרצופים האלה חיוניים להנהגת העולמות; הם הקישור בין תצורת אריך אנפין, שהיא הפרצוף הגבוהה ביותר, ותצורת זעיר אנפין אשר מתקשרת את ההאצלות האלה אל העולמות על ידי זיווג שלו עם הפרצוף נוקבא. אבא הוא הספירה חכמה, ואמא היא הספירה בינה.

הם נאצלו מהזיווג (חיבור) של תצורה אריך אנפין עם הנוקבא שלו. אבא הוא ההיבט הזכרי ואמא היא ההיבט הנקבי. הם מושפעים ונבנים על ידי האורות של תצורה אריך והם ברמה של זרועותיו – ספירות חסד וגבורה. אבא נמצא מימין – ספירה חסד, ואמא משמאל – ספירה גבורה.

כדי לתקשר את ההאצלות שלהם, אבא ואמא מתאחדים כדי להאציל את השפעתם. יש לאבא ואמא שני סוגים של זיווג (חיבורים): הזיווג הקבוע אשר נקרא “חיצוני” והוא עבור קיום העולמות, בעוד השני נקרא “פנימי” והוא עבור חידוש המוחין – כוח מנהיג של זו”ן (זעיר אנפין ונוקבא).

הספירה מלכות של אבא הופכת לפרצוף אחרת הנקראת ישראל סבא. באופן דומה, מלכות של אמא הופכת לפרצוף אחר הנקראת תבונה. שני פרצופים משניות אלה פועלות כהרחבה של אבא ואמא כדי להעביר עוצמה מופחתת של האצלותיהן. הן נקראות בעיקר על פי ראשי התיבות שלהן יסו”ת. להן עצמן יש פרצופים משניות משלהן הנקראות ישראל סבא 2 ותבונה 2 – יסו”ת 2. הן מעבירות עוצמה מופחתת עוד יותר של ההאצלות של אבא ואמא.

התפקיד העיקרי של אבא ואמא הוא לתת לפרצוף ז”א, את המוחין–הכוח המנהיג שלו.

ישנם מצבים שונים של גדלות עבור הפרצוף ז”א. בגדילתו הראשונה, הוא מקבל את המוחין– כוח מנהיג שלו מפרצופים יסו”ת (ישראל סבא ותבונה), ובגדלות השנייה והיותר חשובה שלו, הוא מקבל אותם ישירות מאבא ואמא.

זעיר אנפין

פרצוף זעיר אנפין נקראת לעיתים קרובות על פי ראשי התיבות שלו – ז”א. הוא מורכב משש הספירות התות יותר: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. עבור הנבראים, ז”א עם תצורת נוקבא הם הפרצופים המרכזיים של ההנהגה. כל מערכות היחסים שלנו עם הנ”ל מכוונות תחילה לזו”ן (זעיר אנפין ונוקבא).

זעיר אנפין הוא תצורה דינמית, שנמצאת באופן מתמיד בתהליך מעבר ממצב חלש יותר לתהליך של גדלות על מנת לחדש את כוחותיו ואת השפעתו. בתחילה, ז”א אינו שלם והוא בעל שבע ספירות בלבד, ובמצב של תרדמה. בתוך אמא, ז”א עובר תקופת היריון, ואחריה תקופה ראשונה של יניקה וגדלות ראשונה. כדי לפעול, הוא צריך לקבל את המוחין – כוח מנחה שלו, שהן שלוש הספירות הראשונות שלו חכמה, בינה ודעת, ולהגיע לשלב של גדילה. הן ניתנות לו בסדר מסוים מהפרצופים שמעליו יסו”ת או אבא ואמא.

במהלך תקופת ההיריון, ז”א לא ממש פועל מכיוון שהוא נבנה. בזמן היניקה הוא מתחיל לפעול, ובשלב הגדלות הוא מוכן לפעול ולהשפיע.

כאשר שלוש הספירות של נה”י (נצח, הוד, יסוד) של יסו”ת ב’ הן כוח מנחה של ז”א, זהו השלב של הגדלות הראשונה. אבל כאשר נה”י של יסו”ת 1 לבושים בו, זה נחשב כאילו אמא ואבא היו לבושים בו באופן ישיר כמוחין – כוח מנחה שלו, ושלב זה הוא הגדלות השנייה. רק לאחר הגדלות השנייה ז”א מגיע לפוטנציאל המלא שלו. זה נקרא גדלות ב’.